תא"מ 14639-06-11 סלאם נ' RESET ואח'

1. זוהי תביעה על פי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").
2. על פי האמור בכתב התביעה, ביום 7.4.11 רכשה התובעת מנתבע מס' 1, העוסק במכירת הלבשה והנעלה לתינוקות (להלן: "בית העסק"), מספר פרטי לבוש עבור בתה בסכום כולל של 514 ש"ח. על פי גרסת התובעת, למחרת היום כאשר שבה אל בית העסק וביקשה לבטל את העסקה, נתקלה בסירוב על ידי העובדת ובהמשך גם בסירוב מצד בעל העסק, נתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע"). ביום 9.4.11 פנתה התובעת אל הנתבע בכתב ודרשה את ביטול העסקה אלא שגם לפנייה זו לא נענתה כראוי, כנטען.
3. הנתבעים הגישו כתב הגנה מטעמם והודו כי התובעת רכשה את הטובין מבית העסק אלא שלטענתם, אין התובעת זכאית בביטול העסקה. על פי גרסת הנתבעים, יומיים לאחר ביצוע הרכישה, חזרה התובעת אל בית העסק וביקשה לבטל את העסקה, ואולם, היות והתברר כי הללו משומשים ובמצב שאינו מאפשר לקבלם חזרה, ובכלל זה לא היו ארוזים באריזתם המקורית, נענתה דרישתה בסירוב. לטענת הנתבעים, מדיניות בית העסק בכל הנוגע להחזרת סחורה, מקבלת משנה תוקף לאור סעיף 14ו(א)(2) לחוק, על פיו לא תתאפשר החזרת סחורה שנעשה בה שימוש.
4. התובעת הגישה כתב תשובה מטעמה במסגרתו הבהירה כי, הבקשה לביטול העסקה הופנתה אל הנתבעים כבר למחרת היום בו נעשתה העסקה, ולא יומיים לאחר מכן, כפי שטוענים הנתבעים. כמו כן, טענה התובעת כי, הפריטים שנדרש ביטול העסקה לגביהם, הוחזרו באריזתם המקורית ומבלי שנעשה בהם כל שימוש, הגם שלשיטתה אין כל שילוט בבית העסק המפרט את מדיניות החזרת הטובין.
5. ביום 30.1.14 התקיים לפניי דיון במעמד הצדדים. התובעת העידה בעצמה, כמו כן העידו מטעמה בעלה, מר הישאם לולו, ומוסר הודעת הביטול, מר עאמר יאסין.
6. כלל בהליך אזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.
7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים הגעתי למסקנה לפיה, דין התביעה להתקבל - אם כי לא במלוא סכומה.
8. אין מחלוקת בין הצדדים כי, התובעת רכשה מספר פריטי לבוש מהנתבעים וכעבור יום או יומיים – לשיטת הנתבעים - דרשה את ביטול העסקה, והשאלה היא, האם בנסיבות העניין זכאית הייתה התובעת לסעד של ביטול עסקה.  
9. עניין זה של ביטול עסקה מוסדר בחוק הגנת הצרכן וכך נקבע:
10. מן הכלל אל הפרט, התובעת חזרה על גרסתה והעידה בפניי כי, יום לאחר רכישת הטובין ניגשה אל בית העסק וביקשה את ביטול העסקה היות ופרטי הלבוש שרכשה עבור בתה בת השנתיים אינם מתאימים לה.
11. בענייננו, היות והנתבעים הודו כי, הדרישה לביטול העסקה נעשתה על ידי התובעת לראשונה כעבור יומיים, הרי שהתובעת עמדה בדרישה זו לצורך ביטול העסקה. יוסף, למעלה מן הצורך, כי התובעת צירפה לכתב התביעה אישור מסירה המעיד על משלוח הודעת ביטול אל הנתבעים, אשר נמסר ביום 9.4.11 על ידי מר עאמר יאסין שהעיד לפניי אודות אופן המסירה. 
12. אשר לשאלה האם הטובין הוחזרו לידי הנתבעים במצב המזכה את התובעת בביטול העסקה, אם לאו. בעניין זה כאמור העלה הנתבע גרסה לפיה, הפריטים היו פגומים ונעשה בהם שימוש.
13. בנסיבות הללו הרי שיש להפעיל כלפי הנתבעים את החזקה בעניין אי הבאת עדים רלבנטיים, קרי- לו הייתה מוזמנת עד הראיה הייתה עדותה פועלת לרעת הנתבע (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651).
14. לא זו אף זו, הנתבע לא השכיל לצרף ולו ראיה אחת על מנת לתמוך את גרסתו, כך לא הציג בפניי תמונה ו/או קלטת המצלמה הנמצאת בבית העסק, אשר לשיטתו תיעדה את הנעשה בבית העסק באותו המועד.
15. לאור כל האמור לעיל, לאחר שהתרשמתי מגרסת התובעת לחיוב, אני קובע כי בצדק דרשה התובעת את ביטול העסקה, כך שסירוב הנתבעים לעשות כן, נעשה שלא על פי דין.

בתביעה זו מייחסת התובעת לנתבעים את עוולת הפרת חובה חקוקה ובפרט הוראות סעיפים 2, 4ג', 14ו', 23, 25 לחוק הגנת הצרכן, בשל כך היא עותרת לקבלת פיצויים ופיצויים לדוגמא בהתאם להוראות סעיפים 31 ו- 31א' לחוק. כן, עותרת התובעת להחזר הסכום ששילמה עבור הבגדים, הוצאות בסך של 50 ש"ח, 2,000 ש"ח עבור עוגמת הנפש שנגרמה לה, ובסה"כ עותרת לחייב את הנתבעים בסכום של 22,564 ש"ח.